לא צריך שניים לטנגו בשביל זוגיות מוצלחת

בקשר לפוסט שהעליתי אתמול בפייסבוק רציתי להרחיב ולפרט.

אנחנו בעידן שבו יש המון אתגרים למערכות היחסים. יש המון הפרעות, המון הסחות,

המון דברים ששואבים את האנרגיה והמון אפשרויות להשוות את עצמינו לאחרים.

לצד כל זה יש גם המון ציפיות מהקשר ויותר קל היום לסיים קשרים מאי פעם. זה יותר מקובל חברתית.

אבל כדי להצליח בזוגיות היום, לדעתי נדרשים דברים אחרים.

הפוסט שפרסמתי הגיע בעקבות שיחה שהיתה לי עם מישהי.

בשיחה הבנתי שהרבה מאד אנשים חיים בתוך האמונה הנדושה

שבשביל זוגיות צריך "שניים לטנגו". ולי האמת יש בעיה עם המשפט הזה.

עכשיו רגע לפני שאתם מתעצבנים ורושמים לי למטה משפטים ציניים אני רוצה

שתתנו לי צ'אנס לנסות להבהיר את הנקודה ולתת דוגמאות

במטרה שאולי זה ישפוך נקודת מבט חדשה על תחום הזוגיות בחייכם ויתרום. ואולי לא.

מה שרשמתי אתמול היה:

למה לא התכוונת במשפט:

• לא התכוונתי שצד אחד כל הזמן לוקח אחריות והשני לא

• לא התכוונתי לכך שהצד השני צריך להיות סמרטוט או נוסע מזדמן

• לא התכוונתי לכך שצד אחד מאמין בקשר והצד השני כל הזמן רוצה לברוח

• לא התכוונתי לכך שלא תהייה הדדיות בקשר

למה כן היתה הכוונה של המשורר במשפט הזה?

אתחיל בסיפור קטן.

זה היה יום שבת בערב. אחרי סוף שבוע שבו הייתי מאד לחוץ מהמון סיבות שבאותו היום נראו לי הרות גורל. באותו סוף השבוע הייתי עסוק מאד בתוך הראש שלי במחשבות טורדניות וכשאני בתוך הראש שלי, קשה מאד להגיע אלי. באחר הצהריים של אותו היום אורטל שואלת אותי "למה שלא תלך לרוץ?" מרב שהייתי בתוך הראש שלי לא הצלחתי למצוא תשובה טובה לשאלה שלה ופשוט לא עניתי. היא נעלבה מזה מאד. ובצדק. בערב של אותו היום אורטל החליטה להיות אמיצה ואמרה לי שאנחנו צריכים לדבר. האמת שזה היה הדבר האחרון שרציתי לעשות באותו הערב, אבל לצד זה גם ידעתי שאם אנחנו לא נעשה את זה, הריחוק שבינינו יגדל והסיכוי שאני אצא מהראש שלי ואחזיר את החיוך על פני יקטן. אני לא אוהב את השיחות האלה, אבל אני יודע שזו הדרך היחידה לקדם את הקשר. קיימנו את השיחה והדברים ביום שלמחרת נראו אחרת.

באותו הערב אורטל היתה זו שלקחה אחריות מלאה על הקשר שלנו, הביאה אומץ ופתחה את השיחה.

בפעמים אחרות זה היה אני שביקשתי שנדבר והעליתי את אשר על ליבי.

כדי שקשר יעבוד צריך רק את אחד הצדדים שייקח אחריות ברגע נתון, יהיה אמיץ ויעשה את הצעד הראשון כדי ליזום ולקדם את הקשר. גם אם זה לא נח.

אבל עכשיו יגיעו התגובות הנכונות האלה:

"דן יקר, אני בנישואי שהיו הייתי הכי נאמנה ולקחתי את כל האחריות עליי… אבל יש גבול זה לא יכול להחזיק לאורך זמן "

יש לי בעיה עם זה שצד אחד לוקח "הכל עליו" בקשר.

לקחת אחריות מלאה זה לא אומר לעשות הכל בשביל הקשר כל הזמן, זה מוביל לקורבנות בסוף. הרבה פעמים אני פוגש נשים שעשו "הכל" בקשר אבל שכחו שלדאוג לעצמן זה קודם לקשר. אם לך אין אנרגיה, איך את יכולה לתת אנרגיה לקשר. לקחת אחריות מלאה על הקשר זה אומר גם לדעת להציב גבולות ולהגיד "עד פה", זה אומר גם לדעת "לבקש בקשות", זה אומר גם להתנצל כשצריך וזה אומר שצריך לשים את עצמינו במקום הראשון.

כדי להצליח בקשר לא צריך שניים לטנגו. צריך את זה שיעשה את צעד הריקוד ראשון.

הרבה פעמים משווים את הקשר הזוגי לריקוד.

גם בריקוד יש צד אחד שמוביל. עכשיו אני לא רקדן גדול, או בכלל, אני רק-דן, אבל מה שאני בטוח בו זה שבכל ריקוד ברגע שצד אחד משנה את הצעדים, הצד השני צריך להגיב.

בכל קשר זוגי, ברגע שאחד מהצדדים בוחר לשנות את  צעדי הריקוד שלו, הצד השני יתחיל לשנות גם הוא את צעדי הריקוד שלו.

כדי להצליח בזוגיות צריך לפעמים רק צד אחד שישנה את נקודת המבט שלו על עצמו, על הצד השני או על הזוגיות כדי שהזוגיות תשתנה לטובה.

ווין דאייר ז"ל היה אומר: "שברגע שאת משנה את נקודת מבטך על דברים, אז הדברים שאת מסתכלת עליהם משתנים".

כדי שזוגיות תצליח, לפעמים צריך רק צד אחד שייקח אחריות על האמונות והתפיסות שלו עצמו ויבחן אותן מחדש, שינסה לראות את האחר טיפה אחרת, שיפסיק להאשים ויתחיל להקשיב, שיתחיל לקחת אחריות על האנרגיה שלו, על זמן הפנאי שלו ולבקש יותר מזה עבור עצמו וכו'.

בזוגיות צריך איזון. אבל האיזון יכול להשתנות מפעם לפעם. יכולה להיות תקופה כזאת שצד אחד בתקופה יותר נמוכה והצד השני צריך לצעוד קדימה ולהיפך. אף אחד לא יעמוד בסוף המרוץ ויחלק לנו מדליות

הטעות שהיתה לי בתחילת הקשר שלי עם אורטל היתה שהייתי רושם בפנקס הקטן שלי בראש מה אני עושה ומה אורטל עושה בכל יום. לא אומר לה כלום, אבל שומר את זה לעת הצורך. עד שאחד המאמנים שלי עזר לי לשנות את נקודת מבטי והתחלתי להבין שכל אחד נותן לקשר את מה שהוא נותן. ראיתי שאורטל מחויבת לקשר, אבל הבנתי שיש דברים שאני עושה טוב יותר ממנה ולהיפך. כך שלצפות שהיא תהיה כמוני או כמו החברה של החבר שלי, זו אשליה וזה אינו תורם. כל אחד ייחודי ושונה וזה מה שיפה.

ומה אם הצד השני לא עושה כלום עבור הקשר?

טוני רובינס מניסיונו מלמד בהקשר הזה שיש לך רק שני דברים שניתן לעשות:

1. לשנות את הגישה
2. לשנות את הפעולה

לשנות את הגישה, זה כמו שנכתב כאן מקודם, אומר לנסות ולראות את הדברים אחרת. זה לקחת אחריות ולברר האם יש איזשהו אגו מצידי שמנהל את היחסים, האם אני מתנהל ממקום קורבני או מגישה של שפע? וכו'. אם כן, נדרש מאיתנו להיות אמיצים ולפעול מתוך מה שאני רוצה שיהיה, ולא מתוך מה שהיה. ככה מפעילים את חוק המשיכה.

אם שינית את הגישה ועדיין אין שינוי, אז משנים את הפעולה: מבקשים בקשות אחרות, מציעים הצעות אחרות, משתפים את הרגשות שלנו בצורה אחרת או במקרים קיצוניים בוחרים לסיים את הקשר. גם זה צעד של לקיחת אחריות.

אני מאמין שיצירת זוגיות מאושרת מתחילה בהחלטה של כל אחד מאיתנו להיות מאושר.ת ולחיות בזוגיות מאושרת. ואז לעשות וללמוד כל מה שאפשר כדי להגיע לשם. אני מאמין שזה אפשרי לכל אחד שרוצה בכך מספיק.

בקרוב מאד יתחיל הקורס החדש "מיזוג לזוג" שמטרתו היא לעזור לנשים לצלוח את השלבים הראשונים של הקשר ולא לתת למשוכות הרגילות להפיל אותן ואת הקשר.

לפרטים נוספים לחצי כאן