מה גורם לקשר זוגי להחזיק מעמד? איך זה שנשים מסויימות מצליחות להחזיק קשר מעולה שבו נפגשים מעט ואחרות מסיימות קשרים בגלל שבן הזוג, איתו הן נפגשות על בסיס יומיומי, לא שלח אימוג'י בבוקר? מה ההבדל בין אלו ואלו?
בקיץ של שנת 1989 שאלה מישל רובינסון את המזכירה שלה אם הוא כבר הגיע. המזכירה שלה הסתכלה על הספה הקטנה ואמרה לה: "עדיין לא יקירה". 20 דקות אחרי השעה בה היתה הפגישה שלה אמורה להתחיל היא הלכה למזכירה שלה ושם ראתה אותו, בחור צעיר ורזה בתוך חליפה שבה הרגיש מאד לא בנוח וספוג מגשם היא ראתה את המתלמד החדש שלה בחברת עורכי הדין בה היא עבדה.
ברק אובמה היה בחופשה השנתית שלו כסטודנט למשפטים בהרווארד. זה לא היה מקובל לקבל מתלמד בשנתו הראשונה בחברה בה מישל עבדה, אבל ההמלצות על ברק היו כל כך יוצאות דופן שהוא התקבל.
מישל היתה צריכה לדאוג לכך שלברק יהיה נעים וטוב בחודשיים בהם הוא יהיה בסידלי אוסטין שבשיקאגו.
הוא לא ממש מצא חן בעיניה בהתחלה. הוא היה בן 28 אז והיא 25. לטעמה הוא היה רזה מדי אבל חמוד.
בשבועות הראשונים היא מילאה את תפקידה והלכה איתו לארוחות צהריים, הכירה לו את האנשים בחברה והוא מצידו דאג לבקר את המשרד שלה בכל הזדמנות.
לבסוף אחרי חודש ברק שאל אותה אם היא תרצה לצאת איתו לדייט.
מישל סירבה בנימוס כשאמרה לו, אני לא מחפשת להכיר עכשיו, אני רוצה לפתח את הקריירה שלי. חוץ מזה זה לא יראה טוב בחברה.
באחת השבתות הם הוזמנו עם כל החברה לארוחת צהריים עשירה במיוחד אצל אחד השותפים בחברה. היה לו בית ענק עם בריכה, מגרש כדורסל, אוכל כיד המלך וכולם היו לבושים היטב.
מישל בתור המנטורית של ברק הגיעה איתו לארוע. בשלב זה שמו של ברק כבר הלך לפניו ברחבי החברה והוא הוזמן לכל פגישת שותפים כדי להביע את דעתו. גם בארוע זה כולם קירקרו סביבו כולל הנשים.
מישל התעסקה בעניינים שלה ולא הביעה יותר מדי עניין, אם כי ברק דאג כל כמה זמן לקפוץ ולרכל איתה על האנשים שמדברים איתו.
הרגע הראשון שמישל ראתה משהו אחר בברק היה כשהיא ראתה אותו משחק כדורסל עם כמה חברה. זה היה הפעם הראשונה שמשהו בה נדלק כלפיו.
כשהיא החזירה אותו לביתו היא החנתה, כל הדרך רצו לה מחשבות האם הוא רוצה להיות איתי, האם הוא רק נחמד אלי כי אני המנטורית שלו, האם הוא נעלב מהסירובים שלי. כשהם החנו, ברק שאל אותה: "תרצי שנלך לאכול גלידה?", מתוך נימוס היא הסכימה,
השיחות עם ברק תמיד היו אינטלקטואליות, מעניינות, עדכניות, מרחיבות את הדעת, הוא היה חכם בצורה יוצאת מהכלל. כשסיימו לאכול את הגלידה שאל ברק בהיסוס: "תסכימי שאנשק אותך?" היא הסכימה.
ברק אובמה היה בן זוג שלא מתאים לכל אחת. הקשר ביניהם אינו מתאים לכל זוג. הוא התחיל על ידי קשר מרחוק כשבשנים הקרובות הם בעיקר דיברו בכל יום בשעה 23:00 אחרי שסיימו ימים מתישים. בקיץ היו מבלים ביחד. וכשסיים ברק את הלימודים, הוא עבר לשיקאגו וכעבור זמן קצר הציע למישל להתחתן איתו.
מייד אחרי החתונה קיבל ברק הודעה מהמוציא לאור של הספר הבדיוני שהוא התחייב לו, שהוא מבטל את החוזה ושברק צריך להחזיר את 40,000 הדולרים שניתנו לו.
ברק לא התרגש, אבל הוא הבין שהעובדה שהוא עבד כמרצה באוניברסיטה, התנדב בשלושה ארגונים חברתיים ועבד כעורך דין לא קידמו את הספר לו התחייב.
ברק פעל מהר, הוא סיכם עם מוציא לאור חדש, נסע לשלושה חודשים לריטריט לאינדונזיה וסיים לכתוב את הספר והוציא אותו לאור.
שלושה חודשים חיכתה מישל שבעלה הטרי יחזור מחופשת הכתיבה שלו באינדונזיה.
כשאני שמעתי את הסיפור הזה עברה בי המחשבה, מה גרם לקשר הזוגי שלהם להחזיק מעמד? איך זה שנשים מסויימות מצליחות להחזיק קשר מעולה שבו נפגשים מעט ואחרות מסיימות קשרים בגלל שבן הזוג לא שלח אימוג'י בבוקר?
המסקנה שלי היא כזו:
ראשית כל אחת אחרת ולכל אחת צרכים שונים.
הזוגיות של ברק ומישל נבנתה ביסודות שלה היטב, על ידי שיחות עמוקות, היכרות של היסודות אחד של השנייה, היא נבנתה על בקשות הדדיות, הגדרות של צרכים הדדיים, תקשורת פתוחה ואותנטית ועל בסיס שבו לכל אחד מהם יש את החופש לחיות את החיים שלו והאהבה של איש לרעהו אינה מוטלת בספק.
זה הבסיס עליו מערכות יחסים טובות בנויות, וכשיש בסיס חזק כזה, יש את החופש לכל אחד מבני הזוג להגשים את עצמו בכל דרך שהיא.
להיות אישתו של נשיא ארצות הברית דורש הרבה מהזוגיות. מי שתקרא את הספר "להיות" של מישל אובמה, תבין במה זה כרוך.
אבל מישל וברק בנו את מערכת היחסים שלהם מהתחלה על שאיפות גדולות של כל אחד מהם, על תקשורת פתוחה ועל אהבה גדולה, ועל אלה הם לא ויתרו לאורך כל חיי הנישואים שלה.