חתונה ממבט ראשון - סיכום שבוע 16- האמיצים מנצחים!
כמה קשה לאנשים לקבל החלטות.
כמה קשה לאנשים להיות נאמנים להחלטות שלהם. כמה קשה לאנשים להיות ישירים עם עצמם.
שבוע זה היה בהחלט שבוע של צונאמי.
אני יושב מול המסך לצד אורטל אישתי ופשוט מלא בשמחה ובאושר.
זה נכון שהתוכנית נמתחת קצת (הרבה…) ונראית כמו "הסיפור שאינו נגמר 2",
אבל אני כל כך מעדיף שהטלויזיה תמתח סיפורי אהבה,
מאשר תמתח אותנו עם כותרות והפחדות של קורונה וסוף העולם.
נועם ורוני
נועם מעניק לרוני את התמיכה שהיא היתה צריכה. לרוני יש נטייה לברוח. והיא רוצה את הביטחון הזה ואת הקרקע הזאת. נועם, כל עוד היו בארץ הראה שהוא יכול לתת לה את התמיכה הזאת.
אבל אז כשהם עברו למיאמי היא חזרה לקרקע המעורערת שלה, לחופש ולבריחה שהיא רגילה אליה ושם לנועם לא היתה את היציבות שהיתה לו בארץ.
רוני היתה צריכה מנועם להיות החלטי יותר ביחס לעתיד שלו. לראות את המטרות שלו ולדעת לאן הוא הולך.
אני חושב שהמעבר שלהם למיאמי נגד את ההחלטה של נועם להיות בארץ ולהתקרקע, שם נועם שבר שמירה, ולכן החיבור החזק שלהם התרופף לו.
שניהם הם אנשים מדהימים שאני מקווה עבורם שילמדו מהתוכנית לקשרים הבאים שלהם ויהיו נאמנים למה שבאמת חשוב להם.
אמיר ודנית
הסיפור של אמיר ודנית הוא סיפור של ישירות, אומץ, פתיחות וחוסן נפשי.
אמיר ודנית הם אנשים מקסימים. אנשים טובים ואיכותיים.
אמיר, אמיר צריך לצבור אומץ. להאמין בעצמו הרבה יותר, להיות נאמן לעצמו, לסמוך על עצמו, להיות מי שהוא יודע שהוא יכול להיות. זה הזמן שלו להיות גבר גבר וככל שיקדים ככה מערכות היחסים שלו יווצרו ויקרו.
אם אין משיכה אחרי חודש, זה לא "משהו שצריך לפתור", זה פשוט לא עובד.
דנית של אחרי התוכנית עברה טיפול של דוקו-טרפיה, טיפול שבו היא רואה את עצמה וחווה את עצמה. דנית צריכה להבין שהתמימות שלה זו לא תכונה, זו בחירה והיא יכולה להיות אחרת, היא בוחרת בתמימות, היא יכולה לבחור על ידי אימון גם בלהיות יותר ישירה, יותר עוצמתית ואחת שיודעת לקבל החלטות טוב יותר
דניס והדר
"הוא לא הטעם שלי, זה לא הבחור שהייתי יוצאת איתו", הדר
"היא לא מישהי שהייתי ניגש אליה, היא לא משדרת נגישות", דניס
המעבר בין אתה מעאפן למקום של אנחנו מתגעגעים אחד לשנייה הוא יכול להיות מהיר. אתגרים בתחילת הקשר אינם אומרים כלום על המשך הקשר. לאנשים יש מגננות ואת זה הם מביאים לקשר. זמן ומוכנות להעמיק את הקשר מאפשרים להוריד מגננות וכשהמגננות יורדות אנחנו מגלים את האדם האמיתי שהיקום שלח לנו.
היקום משדך לנו את החצי השני הרבה פעמים בחיים, אבל אנחנו לא מעיזים להיות מאושרים, לא מעיזים לקבל את הטוב הזה, אז זה בורח לנו בין הידיים.
עד שלא נגיד "מגיע לי", הטוב הזה לא יגיע, או יגיע ולא ישאר.
להרשות לנו לשחרר, להרשות לנו להסיר את המגננות.
לסיכום:
זה נכון שאנחנו בעידן של "נקסט הלאה וזיפזופים", עידן שבו אנשים לא מעמיקים מספיק את הקשרים ומעדיפים משככי כאבים על פני התמודדות, צמיחה וגדילה. אבל זה לא חייב להיות ככה עבורך.
דניס והדר מראים לנו דוגמא חיה לכך שאם נהיה מוכנים להעמיק ולהיות בתוך סיכון של מערבולת רגשית, מה שראינו בתחילת היום כאסון, יכול להתברר בסופו של היום כמתנה הכי גדולה וכניצחון…
(*) לגבי הגר וניר, בסיכום הבא…
נ.ב
אני סקרן לשמוע מה אתן חושבות? איפה נועם טעה? איפה רוני טעתה?
האם לדעכן יש עוד סיכוי לקשר של הזוג החמוד הזה?
תגובה אחת
לא תמיד כל שני אנשים, איכותיים ככל שיהיו, מתאימים זה לזו בכל מקרה ובכל נקודת זמן, אם בכלל.