היא עמדה בגשם מתחת מטריה.

ערמות הגשם זלגו לכל עבר והיא רק עמדה שם והסתכלה. הסתכלה על העולם שבורח מעצמו, הסתכלה על אנשים ששקועים בעצמם ומתחמקים מטיפות הגשם. היא פשוט עמדה שם והסתכלה.

לפתע שמעה קול שפונה אליה: "אישה צעירה, למה את עומדת ככה בגשם לבדך?"

היא הסתכלה מעבר לכתף שלה וראתה אישה זקנה עם עיניים טובות מתחת מטרייה צהובה מביטה בה ישר בעיניים.

האישה הזקנה נראתה מבוגרת מגילה, אבל העיניים שלה, העיניים שלה ברקו, העיניים שלה סיפרו את סיפור חייה.

"אני, אני סתם עומדת לי פה" ענתה בקול מהוסס וקצת מפוחד, לנוכח האישה הזרה שפנתה אליה.

"תרצי לבוא אלי לטעום ממרק האפונה החם שהכנתי, אשמח לדבר איתך." אמרה לה האישה הזקנה.

האינסטינקט הראשוני שלה היה לברוח, מה פתאום אעלה לאישה זרה לביתה, חשבה לעצמה. אבל אז עלה בה קול קטן, קצת סקרן, קול שאמר לה לשבור אולי בפעם הראשונה את ההססנות שלה בחיים ולקבל את היקום, לקבל את מה שהיקום מביא לה. מה כבר האישה הזאת תעשה לי?

"אני אשמח לבוא איתך," ענתה לה ושתי המטריות עלו לקומה הראשונה בבניין מספר 34 ברחוב התמרים.

האישה הזקנה פתחה את הדלת וריח של מרק האפונה שמילא את הבית הכניס את שתיהן לתוך עולם מחבק ועוטף.

היא נזכרה בסבתא הטובה שלה, סבתא אסתר, שהיתה מכינה לה את אותו המרק, ואת הזמן המתוק שהיא היתה מבלה איתה ושואלת אותה על הילדות שלה. אלו היו רגעים קטנים ומאושרים שנעלמו להם ועכשיו היא כבר בת 30. היא היתה מוכנה לעשות הכל בשביל עוד חמש דקות עם סבתא אסתר.

הן התישבו מסביב לשולחן העגול שהיה במטבח.

עדיין בחשש קל היא הניחה את המעיל הגדול שלה על גב הכיסא ולקחה לגימה איטית מהמרק המהביל שהונח מולה.

"זה טעם גן עדן, תודה לך" אמרה לאישה הזקנה. והיא, היא רק הביטה בה בעיניים טובות וחייכה.

"אני יכולה לשאול אותך משהו?" שאלה האישה הצעירה, אחרי שבטנה התחממה טיפה. "כן. מה שתרצי לשאול ילדתי." היא שאלה, "למה פנית אלי ככה ברחוב? את פונה לכל אחת שאת רואה?"

"פניתי אליך, כי ראיתי בך אותי לפני 50 שנים, בדיוק כשעברתי לדירה הזו עם יעקב, אישי זכרונות לברכה. ראיתי בך את האישה שפעם הייתי, אישה שמוכנה לעצור את הכל ולהתבונן בחיים ולא רק לרוץ אחריהם. ראיתי בך משהו שהיה בי. ורציתי להגיד לך שזה בסדר לעצור את הכל. שאת בסדר. שזה בסדר לתת לעולם לחלוף ורק להתבונן. רציתי להגיד לך…" היא השתתקה, דמעות החלו לזלוג מעיניה הטובות והכחולות והיא עצרה את הדיבור.

"מה, מה רצית להגיד לי," שאלה באהבה והניחה את ידה על כתפה…

היא לקחה נשימה עמוקה ואז אמרה לה: "רציתי להגיד לך לא להפסיק לחלום, לחלום על החיים שאת רוצה, כי החיים עוברים מהר, בעוד רגע החיים שלך יעברו, תחלמי ותחיי היום ותחבקי כל טיפת גשם שיורדת עליך. תהני מהברכה של העולם הזה, כי את ואני כאן רק לרגע קצר שיעלם…"

תודה שהסכמת לקבל את ההזמנה שלי.